Rachel’s line

פיגם - רוטה  rue- ruta graveolens
Text Box: בתימנית-שדאב בערבית פייג'ן . במסגרת לימודיה כנטורופתית למדה רחל צמחי מרפא ישראליים אצל נעמי קפאח, מורה Text Box: Text Box: לביולוגיה ובוטנאית מרחובות שהרחיבה לה את הידע המסורתי על הפיגם ומאז משתמשת שנים רבות בפיגם ובשילוב עם שמנים אתרים נוספים מתרחשות תופעות מדהימות של ריפוי מהיר בבעיות שונות. ברפואה העתיקה נקרא הצמח פי ג‘אן כלומר יש בו שד. בני העדה התימנית קוראים לו שדאב - שד בו והם מאמינים שצמח זה טוב כנגד עין הרע ומשתמשים בו גם להבדלה. בחתונה תימנית, בחינה המסורתית ובברית מילה תולים מספר עלי פיגם כסגולה להרחקה ממזיקים. מסתבר שיש רגלים לשמועה, כי בחי בר בכרמל ידוע שהרחלות מסתירות את הולדות לאחר ההמלטה בין שיחי הפיגם כנראה Text Box: כדי לקבל הגנה ומחסה מפני מזיקים. חיות הבר אינן אוכלות את הצמח והפרפר זנב הסנונית כפי הנראה יודע זאת כי דווקא עליו הוא מטיל את ביציו. הצמח ידוע ונזכר בהיסטוריה רחוקה, במקורות היהדות וברפואה העממית. הצמח נזכר כבר בכתבי הרמב“ם מהמאה ה-12. תיאור הצמח- שיח ירוק-עד ממשפחת הפיגמים שגובהו עד מטר וגדל בחבל הים תיכוני. בארץ נמצא בעיקר בצפון הארץ ובמיוחד בכרמל לשלוחותיו. עליו מורכבים מנוצים וגזורים כעין כף יד. כל חלקי הצמח מכוסים בבלוטות המכילות שמן אתרי ומשום כך מפיץ השמן ריח חריף עז האופייני רק לו. הפריחה בחודשים מרץ-מאי והפרחים ערוכים בתפרחת דמויות סוכך, צבע הפרחים צהוב. הפרי הוא לקט מעוגל מרובה זרעים. החומר הפעיל המצוי בפיגם נקרא RUTIN ונחקר רבות, זהו פלבנואיד המכונה גם ויטמיןP ונמצא בצמח בריכוז גבוה מאוד. לחומר יש פעילות אנטי דלקתית והוא מפחית את שבריריות כלי הדם ומכווץ אותם. אחת ההשפעות הפיזיולוגיות הבולטות של הפלבנואידים היא עובדת היותם אנטי אוקסידנטים- כלומר מנטרלי רדיקלים חופשיים. הצמח מניע דם - ממריץ זרימת דם מכווץ כלי דם ועל ידי כך מונע היווצרות של שטפי דם תת עוריים. שמן הפיגם ממוצה מצמח טרי על ידי חימום הצמח בתוך שמן זית טהור עד ל35 מעלות וכך מופרשים מרכיבי הצמח אל השמן אבל נשמרים ערכיו הרפואיים. הצמח ידוע בתכונותיו הקטוניות ועל ידי כך עובד חזק מאוד על פטריות עור וציפורניים, ועל יבלות כולל יבלות ויראליות. השמן ישמש כשמן נושא לטישטוש וריכוך צלקות טריות. בגלל יכולת ספיחת נוזלים וכיווץ כלי דם יטפל היטב (רצוי עם שמנים אתריים מתאימים) בורידים מורחבים, בטחורים, בדלקות אוזניים ובשיעול ליחתי במיגרנות וכאבי ראש. בנשים הרות יש לדלל ב 25% של שמן שקדים. מגע בצמח עצמו עלול לגרום לקונטקט דרמטיטיס מקומי באנשים רגישים עקב נוכחות השמן האתרי.

דף הבית   |   אודות רחל ברודי   |   שמן הפיגם   |   שמן זרעי רימונים   |   תערובות שמנים  |   המדריך לטיפול בשמנים

 

קורסים וסדנאות   |   |   מאמרים ומכתבי תודה   |   צרו קשר